על הקשר בין גנטיקה, אופי הלידה וסגנון ההורות שלנו:
חוקרים רבים שואלים כיצד גן מסוים, בשילוב אירועי חיים שליליים, המהווים מקור לתחושת לחץ, גורמים לאדם לפתח מצוקות פסיכולוגיות? סוגיה אחת שנבחנה בהקשר זה היא הקשר בין לידה בסיכון גבוה (המהווה גורם לחץ), סגנון הורות וגן שנקרא DRD4. גן זה שאחראי לקליטת חומר כימי במוח בשם דופמין, מופיע אצל בני אדם בצורות שונות. שתי צורות ההופעה השכיחות של הגן בישראל ובמערב הן DRD4-4 ו-DRD4-7. מחקרים קודמים מצאו כי אנשים אשר נושאים את הצורה DRD4-7 של הגן, הינם רגישים יותר ללחצים סביבתיים, וכי רגישות זו עלולה להשפיע באופן שלילי על סגנון ההורות, היקשרות הילד להורים ויכולת ההורים להיות קשובים לילד. לעומת זאת, מחקרים אחרים לא מצאו בכלל קשר בין גן זה לסגנון ההורות. אם כך, איך מיישבים את הסתירה הזו?
במעבדה להתפתחות חברתית באוניברסיטה העברית, ניסינו לבדוק השערה קצת אחרת. שיערנו שהגן המופיע בצורה DRD4-7 אינו אחראי רק לרגישות לאירועים שליליים וללחץ, אלא לרגישות לסביבה באופן כללי, לטוב או לרע. כלומר, הורה שנושא את הצורה הזו של הגן יושפע יותר לרעה מאירועי חיים שליליים ביחס להורה שאינו נושא את הצורה הזו של הגן, אך באותו אופן גם ירוויח יותר מאירועי חיים חיוביים. ההשערה נבדקה כך:
104 אמהות לתאומים בני 3.5 וילדיהן הגיעו למעבדה, והתבקשו לשחק ביחד צעצועים שונים. לאחר מכן, צפו בוחנים מקצועיים באינטראקציה בין האמהות לילדיהן ודירגו את התנהגות האם על פי המדדים הבאים: חום אימהי, רגישות לצרכי הילד, מתן תחושת ערך עצמי לילד והתנהגות אימהית שלילית (כמובן שגם התנהגות הילד נלקחה בחשבון). בנוסף, על מנת להעריך את הסיכון שחוו האם והילדים בעת הלידה, נבדקו המדדים הבאים: שבוע הלידה, משקל הילד בלידה, זמן האשפוז בפגייה (במידה והיה) ואשפוזים נוספים שעברו הילדים לאחר מכן. כל הגורמים הללו מהווים גורם סיכון לילד ומקור לחץ סביבתי לא מבוטל עבור האם. כמו כן, על מנת לקבוע את צורת הגן DRD4 שהן נושאות, נלקחו דגימות DNA מהאמהות.
תוצאות המחקר הראו כי אצל אמהות שלא נושאות את הגן בצורה DRD4-7, לא קיים קשר בין מידת הסיכון שחוו בלידה לבין מידת ההורות החיובית שלהן. לעומת זאת, בקרב אמהות שנושאות את הצורה DRD4-7 של הגן, נמצא קשר מובהק בין סגנון ההורות של האם ומידת הסיכון בלידה. במילים אחרות, אמהות שנושאות את הגן DRD4-7 וחוו לידה מסוכנת ומלחיצה, הפגינו הורות פחות חיובית מהממוצע, בעוד שאמהות שנושאות צורת גן זו וחוו לידה בסיכון נמוך, הראו הורות חיובית יותר מן הרגיל. ממצאים אלו תומכים בכך שהצורה DRD4-7 של הגן מהווה מעין "גן רגישות", בכך שהופכת את האדם לרגיש יותר למתרחש מסביבו, הן בהקשרים חיוביים והן בהקשרים שליליים.
המחקר אודות יחסי הגומלין בין סביבה לתורשה אמנם התקדם מאוד בשנים האחרונות, אך עדיין חסר לנו ידע רב על מנת שנוכל להסביר את הקשר המסובך הזה, וספק אם אי פעם נצליח לבאר אותו באופן מלא. כיוון אפשרי אחד שאנו מנסים לבדוק כעת, במסגרת המחקר הישראלי להתפתחות המשפחה, הוא כיצד הילד, עם תכונות האישיות שלו והמטען הגנטי שלו, משפיע על המשוואה של הקשר בין הילד להוריו, ועל כך נשמח לעדכן אתכם בהמשך.
מתוך: Keren Fortuna et al., Plos one May 2011
המאמר זכה להיכנס ל2% המאמרים הטובים ביותר ברפואה ובמדעי החיים על פי הדירוג Faculty of 1000.